החלטה בתיק בש"פ 6410/05

1.        כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה והיזק לרכוש במזיד. העבירות בוצעו על פי הנטען כנגד חברתו של העורר אשר הפכה קרבן בידו למעשי התעללות קשים. מיוחסת לעורר תקיפת המתלוננת בביתה עם מערוך מעץ עקב כך ששוחחה עם אחר בטלפון והתלוו לכך איומים ברצח אם תתלונן למשטרה. כתוצאה מתקיפה זו נגרמו למתלוננת חבלות קשות. באישום נוסף מיוחסות לעורר שתי עבירות תקיפה כלפי המתלוננת - האחת בבית אמו, שאז סטר לה ומשך בשערותיה במהלך ויכוח שהיה ביניהם, והשני בכניסה למועדון, שאז דחף אותה, סטר לה, ואיים עליה. באישום נוסף מיוחסות לעורר עבירות אינוס, תקיפה הגורמת חבלה, הדחה בחקירה ואיומים. בארוע זה, יצאו המתלוננת והעורר ממועדון בילוי ובדרכם במכונית היכה העורר את המתלוננת בפניה עד כי דיממה באפה, חבט בבטנה, והביא אותה לביתו בניגוד לרצונה, בעל אותה בניגוד להסכמתה, ואיים עליה פן תתלונן. באישום רביעי ירק העורר על המתלוננת ודרך על בטנה כאשר ביקשה שיממן עבורה ביצוע הפלה לאחר שהרתה לו בשלישית. לאחר ארוע זה חזר העורר ואיים עליה שאם תתלונן, סופה קרב. בארוע נוסף תקף העורר את המתלוננת ומשך בשערותיה, סטר לה ובעט במיצחה, וכתוצאה מכך, סבלה נזק פיזי רציני. כאשר בקשה להתקשר למשטרה, שבר העורר את הטלפון בו השתמשה.

2.        בית המשפט המחוזי מצא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד העורר. הוא עמד על חומרתם הרבה של המעשים, ועל הנזק הרב שנגרם למתלוננת בעטיים. הוא הצביע על הרשעותיו הקודמות של העורר, והתייחס למספר תסקירי מעצר שהוגשו בעניינו. תסקירי המעצר עמדו על מצבו הבריאותי הנפשי והפיזי הירוד של העורר מחד; כן עמדו על רמת הסיכון הקימת מהעורר ועל היות המעצר אלמנט מרתיע ומפחית רמת סיכון. עם זאת שירות המבחן המליץ על שחרור העורר בחלופת מעצר, העשוי להיות מענה מתאים לרמת הסיכון הנשקפת ממנו. בית המשפט החליט לשחרר את העורר בחלופת מעצר בית מלא. כן נאסר עליו, בין היתר, ליצור קשר כלשהו עם מי מעדי התביעה, והוא הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך חצי שנה.

           המדינה עררה על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע, שלא בלי התלבטות, כדבריו, כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אך ראה להחמיר בתנאי ההפקדה הכספית.

3.        אף שהחלטת בית המשפט העליון ניתנה אך ב-22.4.05 כבר עובר ל-15.6.05 פנה העורר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר על מנת לאפשר לו לצאת ממעצר בית לצורך עבודה באתר בנייה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בציינו כי החלטת השחרור בערובה של העורר לא נתקבלה בקלות, ועל רקע זה הבקשה הנוכחית לשינוי תנאי חלופת המעצר אינה יכולה להבטיח את מטרות המעצר.

4.        על החלטה זו מוגש הערר שבפני. ב"כ העורר מסתמך על תסקיר שירות המבחן אשר מצא במקום העבודה המוצע מקום ראוי לצורך הענין; כן ציין את נסיבותיו האישיות של העורר, מסכת הארועים נשוא כתב האישום, והקפדת העורר על קיום תנאי חלופת המעצר עד כה. ב"כ העורר קובל על כך שלא הוגשה עד כה בקשה מטעם  המדינה להקדמת שמיעת עדות המתלוננת, כהמלצת בית המשפט העליון בהחלטתו בערר המעצר.

5.        דין ערר זה להידחות. כנגד העורר ראיות לכאורה לאישומים קשים כלפי המתלוננת, המשתרעים על פני תקופה ארוכה, ואשר חומרתם בולטת לעין. בצד אלימות פיזית קשה וברוטלית ובכללה מעשה אינוס, וכן מעשי התעללות נפשית מתמשכים, המיוחסים לעורר כלפי המתלוננת, הוא מואשם גם במספר עבירות חמורות של הדחה בחקירה, ואיומים כלפי המתלוננת לבל תהין לפנות למשטרה ולהתלונן על כל אשר עולל לה. מצטיירת מהאישומים, להם נימצא ביסוס לכאורי בראיות, דמות בעלת קווים עברייניים קשים ומסוכנים, וזאת על רקע עבר פלילי קודם. חרף זאת, ועל רקע תסקירי מעצר שתיארו את קשייו האישיים של העורר בבית המאסר, שוחרר העורר לחלופת מעצר בית מלא. יש להניח שגורם מרכזי בהחלטה זו שימש מצב בריאותו  אשר, על פי הנטען, קשור גם במום בלבו. בית המשפט העליון, תוך התלבטות, השאיר את חלופת המעצר בעינה תוך החמרת תנאי הערבות הכספיים. והנה, לא חולף כחודש וחצי, ובית המשפט מתבקש לדון שוב הפעם בעניינו של עורר זה, במטרה להקל על חלופת המעצר שהוטלה עליו ולהעתר לבקשתו לצאת לעבודה באתר בנייה.

6.        המהלך שננקט בהליך שלפני אינו עונה לדרישות סעיף 52 לחוק המעצרים, המגדיר את התנאים להיזקקות להליך של עיון חוזר בענין הנוגע למעצר. לא נתגלו מאז ניתנה החלטת בית המשפט העליון בערר המעצר כל עובדות חדשות, לא נשתנו נסיבות, ואף לא עבר זמן ניכר מאז החלטת השחרור בחלופת מעצר, המצדיקים בחינת תנאי החלופה בעיון חוזר. אף אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 52 האמור לא נתקיים, ולכן דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

           בקשת העורר חורגת מהדין, סוטה מן הנוהג המקובל, ומעבר לכל-אינה מתיישבת עם מסוכנותו הברורה של העורר למתלוננת ולסביבה, ועם החשש הממשי משיבוש הליכים, הדחת עדים, ופגיעה בתקינות ההליך השיפוטי העולה בבירור ממעשיו הקשים המתוארים בכתב האישום.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ' בתמוז תשס"ה (27.7.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: